זהירות גבול לפניך!

גבולות עם ילדים

כיצד לשמור על גבולות הילדים ועדיין לשמור על אווירה טובה בבית

מאמר מאת גנית רוגלית – מגשרת מומחית לדיאלוג משפחתי

 שגרה.. זה טוב או רע?… מי לא מכיר את הסיטואציות הבאות?

•           הילד צופה בטלוויזיה שעות רבות וכל בקשותינו לכבותה לא נשמעות

•           מתנהלת "מלחמה" עם הילדים האם להיכנס למקלחת, או לחילופין מתי

         לצאת ממנה

•           עומדים בתור לקופת הסופר מרקט והילדה מתעקשת שהיא רוצה ממתק

         למרות שאמרנו לה "לא"!, אך היא בשלה, ממשיכה "לנדנד"

•           יש שיעורי בית… ואין "מתנדב" להכין אותם

 אין כמעט בית  שלא מתרחשות הסיטואציות האלו בוואריאציה זו או אחרת, אשר

אחריהן מגיעות בדרך כלל התגובות הבאות:

1.         כעס, צעקות, בעיטות והשתטחויות על הרצפה ובגיל מאוחר יותר – מחאות,

          טריקת דלתות ואיומי עזיבת הבית…

2.         הכרזה על הסכמה לעשות את מה שביקשנו, גם אם הם לא מתכוונים לעשות

          את זה, על מנת "לכבות את האש בטווח הקצר", מאחר והם יודעים שלא ייענשו

          על כך

3.         תחושת אשמה שלנו כהורים לאורך זמן…

4.         אווירה עכורה בבית, עד כדי ריחוק, "ברוגזים" וניתוק היחסים.

 איך להציב לילדים גבולות ועדיין לשמור על אוירה טובה בלי מתחים ודרמות שיכולות לקלקל את היחסים במשפחה?

 1.         דרישה מנמקת – חשוב שהגבול אותו אנו מציבים לילדינו יגיע מתוך עולמנו הפנימי. לכן עלינו   להאמין במה שאנחנו אומרים, להסביר לילד את הצרכים המשותפים שלנו ושלו, ליצור אווירה של שיתוף פעולה וכמובן להקפיד שטון הדיבור לא ישמע כציווי אלא כהסבר מנומק.

2.         הסכמות מתוך דיאלוג – דיאלוג מושתת על הבנת צרכים הדדית ואמפטיה. לכן יש להדגיש בפני הילדים כי ישנם גבולות שעליהם אנחנו בוחרים לנהל דיאלוג ולא לכפות את דעתנו. לדוגמא: אם הבת שלי מתחמקת מטיול עם הכלב, נשאל אותה מה הסיבה לכך ונהיה פתוחים להקשבה ואמפאטיים לפחדים שהיא משקפת שמא יברח לה…

ברגע שנגיע להסכמות מתוך בחירה, לא תהיינה מריבות, הגבולות ייראו ברורים ומוסכמים על ידי כולם. חשוב לנו כהורים להיות במקום של התחשבות מול המטלות/הגבולות שאנו מציבים, להראות  שהפעולה היא לא חד צדדית אלא פעולה משותפת ואפילו לשתף את הילדים ברשימת המטלות ולאפשר להם לבחור את המטלות שמתאימות להם…

 3.         מסוגלות לנהל – חשוב לתת סנקציות שאנחנו בטוחים שנוכל לעמוד בהן, אחרת נקלקל את "כושר ההרתעה" שלנו מול הילדים, נפגע בהתייחסות הרצינית שלהם אלינו, כאשר לא נעמוד במילתנו.  חשוב ביותר גם לא לעלות על עץ גבוה לדרוש מהילדים דרישות ריאליות בהתאם למסוגלות של הילד ומול המסוגלות שלנו ב"אכיפה".

 4.         תקשורת מקרבת – חיבור, הבנה ושינוי ביחסים מובילים ליצירת שינוי בשפה וגורמים

לתקשורת תקינה והרמונית בינינו לבין ילדינו.

כדי שנבנה מערכת יחסים של שיתוף פעולה, נתחיל בשמירת הערכים הפנימיים:

*          ניצור שקיפות מלאה מול הילדים,  נשתף את הילד בסיבות הפנימיות שלנו

*          נשמור על החיבור הורה – ילד, מתוך הקשבה אמפאטית

*          נתחבר למודעות הפנימית שלנו ונזכור שהגבול הפנימי הוא קצה היכולת שלי!

*          הקשבה אמפאטית – בכל שלב, גם אם הצבנו גבולות וגם אם הילד מודע לסנקציות, חשוב להקשיב לילד ולזהות את הצרכים והאינטרסים הגלויים והסמויים שמונעים ממנו לבצע את ה"מטלה". חשוב שנגלה גמישות מול הילד, בייחוד בתקופות שבהן הוא מתקשה לבצע את המטלות, לדוגמא: כניסה למסגרת חדשה, תקופת מבחנים, ימים בהן הפעילויות שלו אחה"צ ממלאות את היומן וכו'

גנית רוגלית,  מגשרת.

מומחית לגישור, תקשורת אפקטיבית ודיאלוג.